תהליך גידולה של העיר הימי- ביניימית עיצב את אופייה המיוחד של העיר- קובץ של בתים הבנויים בצפיפות מן החומות פנימה ומקיפים את המבנים הגדולים של העיר: המגדלים, הארמונות והכנסיות. הערים זוהו לא רק עם מסחר ואומנות, אלא גם עם אסכולות רעיוניות ודרכי חשיבה. הערים אגרו ידע- ממש כפי שאגרו סחורות. לכל עיר היה סמל משלה, ורבים מתושבי הערים הוסיפו את שם העיר לחתימתם האישית כחותם של זהות תרבותית.
החל במאה ה-11 קמו בחלק מערי אירופה אוניברסיטאות. אוניברסיטה היא מילה לטינית שפירושה התאגדות והכוונה היא לאגודה של מורים או של תלמידים. רוב האונ' התפתחו מבתי ספר שהתקיימו ליד מנזרים וכנסיות. כשגדלה אוכלוסיית הערים וגבר הרצון לרכוש ידע והשכלה, ובתי הספר שליד הכנסיות והמנזרים לא יכלו עוד לספק את צורכי האוכלוסייה הלכה והתפתחה האוניברסיטה.
האוניברסיטאות נוצרו בהדרגה, באופן דומה להתאגדויות ולגילדות אחרות בימי הביניים. בדרך כלל ניתן לאוניברסיטה כתב זכויות, לאחר שבאותו מקום כבר התקיים זמן מה מרכז לימודי. תחומי הידע הראשונים שתגבשו כמקצועות אקדמיים היו לימודי המשפטים והרפואה.
האוניברסיטה הוגדרה כהתאגדות כנסייתית, ולכן נחשבה למוסד שאינו תלוי בשליט המקומי. שפת ההוראה בכל האוניברסיטאות הייתה לטינית, ומסלול הלימודים היה אחיד, כמו כן היו התארים שהעניקו האונ' בסיום כל אחד משלבי הלימודים-תארים אחידים. האוניברסיטה שימשה הן כמרכז מקצועי והן כמסגרת חברתית תרבותית ודתית שבה היו נהוגים העזרה והערבות ההדדית, ביקור חולים, השתתפות בטקסים ובתהלוכות ובילוי משותף.
ברוב האונ' תחילה למד כל סטודנט בפקולטה למדעי הרוח, וזו שימשה כהכנה לפקולטות האחרות.
חלק מן הלימודים בפקולטה זו היו למעשה לימוד שבימינו היה מוגדר כלימוד תיכוני. תלמידי הפקולטה למדעי הרוח היו בני 14-16 ולעיתים אף צעירים יותר, והם למדו שבעה מקצועות שנקראו שבע האומנויות החופשיות.
כמו הקומונות העירוניות והקורפורציות למיניהן- גם האוניברסיטה הייתה גוף שחתר להשגת אוטונומיה. במאבקה להשגת אוטונומיה נאלצה האוניברסיטה להתמודד הן עם שלטונות העיר הן עם הבישוף המקומי שבתחום רשותו נמצאה. האוניברסיטה שאפה להיות בלתי תלויה במוסדות ובבתי הדין העירוניים. הצידוק לחירות זו נבע מכך שהאוניברסיטה נחשבה למוסד כנסייתי. הסטודנטים לבשו גלימות, וכמנהג הכמרים היו מגלחים את ראשם ומותירים את היקף השיער בלבד.
בתקופת לימודיהם היה עליהם להישאר רווקים. לעיתים הושגה האוטונומיה של האוניברסיטה רק לאחר מאבקים אלימים בין הסטודנטים ובין תושבי העיר. בהדרגה השיגו האוניברסיטאות את האוטונומיה המבוקשת. לאוניברסיטה היו שוטרים משלה, וחבריה זכו לפטור מתשלום המיסים העירוניים. למרות ניגוד האינטרסים שבין חברי האוניברסיטה לתושבי העיר, הייתה האוניברסיטה רצויה בדרך כלל בעיר שבה שכנה. האוניברסיטה העלתה את כבוד העיר והייתה מקור חשוב להכנסה- לחנוונים, לספקי סחורות למיניהן ולבעלי בתים שהשכירו דירות לסטודנטים.
המאבק בבישוף המקומי נסב סביב הזכות לשלוט בארגון הפנימי של האוניברסיטה ובמינוי המורים, וסביב הזכות לקבוע את תקנותיה ואת סדרי הבחינות. כאשר האוניברסיטה לא הייתה כפופה עוד לבישוף- כפי שלבסוף עלה הדבר בידי מרבית האוניברסיטאות- היא עברה ישירות למרותו של האפיפיור, ובו הייתה תלויה. בשלהי ימי הביניים חל מעבר של האוניברסיטאות מפיקוח האפיפיורות לפיקוח השליט המקומי, ושינוי זה הוא אחד הביטויים לסופה של האוניברסיטה במתכונת ימי הביניים.
החל במאה ה-11 קמו בחלק מערי אירופה אוניברסיטאות. אוניברסיטה היא מילה לטינית שפירושה התאגדות והכוונה היא לאגודה של מורים או של תלמידים. רוב האונ' התפתחו מבתי ספר שהתקיימו ליד מנזרים וכנסיות. כשגדלה אוכלוסיית הערים וגבר הרצון לרכוש ידע והשכלה, ובתי הספר שליד הכנסיות והמנזרים לא יכלו עוד לספק את צורכי האוכלוסייה הלכה והתפתחה האוניברסיטה.
האוניברסיטאות נוצרו בהדרגה, באופן דומה להתאגדויות ולגילדות אחרות בימי הביניים. בדרך כלל ניתן לאוניברסיטה כתב זכויות, לאחר שבאותו מקום כבר התקיים זמן מה מרכז לימודי. תחומי הידע הראשונים שתגבשו כמקצועות אקדמיים היו לימודי המשפטים והרפואה.
האוניברסיטה הוגדרה כהתאגדות כנסייתית, ולכן נחשבה למוסד שאינו תלוי בשליט המקומי. שפת ההוראה בכל האוניברסיטאות הייתה לטינית, ומסלול הלימודים היה אחיד, כמו כן היו התארים שהעניקו האונ' בסיום כל אחד משלבי הלימודים-תארים אחידים. האוניברסיטה שימשה הן כמרכז מקצועי והן כמסגרת חברתית תרבותית ודתית שבה היו נהוגים העזרה והערבות ההדדית, ביקור חולים, השתתפות בטקסים ובתהלוכות ובילוי משותף.
ברוב האונ' תחילה למד כל סטודנט בפקולטה למדעי הרוח, וזו שימשה כהכנה לפקולטות האחרות.
חלק מן הלימודים בפקולטה זו היו למעשה לימוד שבימינו היה מוגדר כלימוד תיכוני. תלמידי הפקולטה למדעי הרוח היו בני 14-16 ולעיתים אף צעירים יותר, והם למדו שבעה מקצועות שנקראו שבע האומנויות החופשיות.
כמו הקומונות העירוניות והקורפורציות למיניהן- גם האוניברסיטה הייתה גוף שחתר להשגת אוטונומיה. במאבקה להשגת אוטונומיה נאלצה האוניברסיטה להתמודד הן עם שלטונות העיר הן עם הבישוף המקומי שבתחום רשותו נמצאה. האוניברסיטה שאפה להיות בלתי תלויה במוסדות ובבתי הדין העירוניים. הצידוק לחירות זו נבע מכך שהאוניברסיטה נחשבה למוסד כנסייתי. הסטודנטים לבשו גלימות, וכמנהג הכמרים היו מגלחים את ראשם ומותירים את היקף השיער בלבד.
בתקופת לימודיהם היה עליהם להישאר רווקים. לעיתים הושגה האוטונומיה של האוניברסיטה רק לאחר מאבקים אלימים בין הסטודנטים ובין תושבי העיר. בהדרגה השיגו האוניברסיטאות את האוטונומיה המבוקשת. לאוניברסיטה היו שוטרים משלה, וחבריה זכו לפטור מתשלום המיסים העירוניים. למרות ניגוד האינטרסים שבין חברי האוניברסיטה לתושבי העיר, הייתה האוניברסיטה רצויה בדרך כלל בעיר שבה שכנה. האוניברסיטה העלתה את כבוד העיר והייתה מקור חשוב להכנסה- לחנוונים, לספקי סחורות למיניהן ולבעלי בתים שהשכירו דירות לסטודנטים.
המאבק בבישוף המקומי נסב סביב הזכות לשלוט בארגון הפנימי של האוניברסיטה ובמינוי המורים, וסביב הזכות לקבוע את תקנותיה ואת סדרי הבחינות. כאשר האוניברסיטה לא הייתה כפופה עוד לבישוף- כפי שלבסוף עלה הדבר בידי מרבית האוניברסיטאות- היא עברה ישירות למרותו של האפיפיור, ובו הייתה תלויה. בשלהי ימי הביניים חל מעבר של האוניברסיטאות מפיקוח האפיפיורות לפיקוח השליט המקומי, ושינוי זה הוא אחד הביטויים לסופה של האוניברסיטה במתכונת ימי הביניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה