המבנה החברתי בעיר :

השלטון העצמי של הערים בימי הביניים התבסס על הקומונה .הקומונות החלו כנראה את דרכן כבר במאה ה – 10 ביוזמת אנשים פרטיים .אנשים אלו היו מעוניינים לפעול במסגרת שיתופית על מנת לקדם את האינטרסים שלהם.בראש הקומונה עמדו , בדרך כלל , העשירים ובעלי ההשפעה שבין חבריה . מן הקומונות צמחו בהדרגה הקהילו העירוניות האוטונומית .העירונים קיבלו אוטונומיה בהדרגה :
תחילה היו כל תושבי העיר והאזור שבסביבה כפופים לסמכותו השיפוטית של אדון העיר , האדון שלט בחיי האיכרים ביד רמה, ופעל לפי "אוויר משמעו חזקה".במהלך התפתחות המעמד המשפטי של העיר נקבע כלל חדש ש "אווירה של עיר משחרר בתום שנה ויום אחד" כלומר , בתום תקופה זאת יושב העיר הופך לתושב , והוא כפוף לחוקי העיר בלבד. גם אם קודם לכן היה משועבד לאדון זה או אחר , הרי בתום שנה ויום האדם משתחרר , כך יכלו איכרים שנמלטו מאדוניהם להתקבל בערים כאזרחים מן השורה , כלומר עם קבלת האוטונומיה העירונית , מעמדו של היחיד נקבע על פי החוק המקומי ולא על פי מעמדו החברתי . הקהילות העירוניות האוטונומיות כללו את אסיפת האזרחים , מועצת העיר וגופים מבצעים . מועצת העיר נבחרה מקרב המשפחות החשובות או מקרב מומחים למשפט , בהטלת גורל או לפי המלצת הגילדות המקומיות .המועצה התכנסה לעיתים קרובות בבניין שיועד לה ונשא את שמה . בראש הסמכות המבצעת עמד בדרך כלל ראש העיר או נשיא . אף על פי שהחברה העירונית באירופה בימי הביניים הוגדרה כקורפורציה הנאבקת להשגת חרויות, נותר מעמדה של האישה שולי מבחינת זכויותיה להשתתף בשלטון העירוני , וכמעט באופן מוחלט לא הורשו לבחור או להיבחר למועצות העירוניות .החוקים העירוניים התירו לגבר להכות את אשתו .הנשים השתתפו בחיי הכלכלה והייצור בעיר .תפקידן הכלכלי אף הקנה להן מקום מסוים בקרב גילדות האומנים ובעלי המלאכה. במקצועות מסוימים הייתה השתתפות הנשים גדולה כל כך , עד שהם הוגדרו כמקצועות של נשים.
בד בבד עם התפתחותם של המוסדות העירוניים, התאגדו בעיר גם נציגים של השכבות העירוניות השונות- לאגודות שנקראו גילדות.את חברי הגילדה איחדו הן תעסוקה או המלאכה המשותפת , הן אמונה דתית משותפת והן חיי חברה משותפים.
לכל גילדה היה סמל משלה וקדוש נוצרי שנחשב למגן על חבריה.
חברי הגילדה נהגו לקבוע תקנות חדשות , לאכול ולשתות יחדיו באירועים קבועים
גילדות עשירות הקימו בתי תפילה וייסדו בתי ספר , בנו בניינים מפוארים והגישו עזרה לחברים חולים, ליתומים ולאלמנות
להתפתחותם של ירידים אזוריים היה תפקיד חשוב בהתפתחות המסחר של
את חברי הגילדה איחדו הן תעסוקה או מלאכה משותפת , הן אמונה דתית משותפת והן חיי חברה משותפים
לכל גילדה היה סמל משלה וקדוש נוצרי שנחשב למגן על חבריה
חברי הגילדה נהגו לקבוע תקנות חדשות , לאכול ולשתות יחדיו באירועים קבועים. גילדות עשירות הקימו בתי תפילה וייסדו בתי ספר , בנו בניינים מפוארים והגישו עזרה לחברים חולים, ליתומים ולאלמנות .